שיתוף על כוח הריפוי של האדמה והטבע
פוסט אורחת בבלוג – הדס כנרת בר-דוד פולק
פיסת האדמה שהצילה אותי

הרגל ההתקרקעות היומיומי שלי התחיל באוקטובר 2023. לא בשביעי לאוקטובר, לפני. 

מזל.

בני רום נולד לקראת סוף אוגוסט, ומאחר ועברנו אירוע קשה בהיריון הקודם, שנגמר באובדן תינוק רך, הייתי שק חרדות מהלך.

אשכרה אישה לא שפויה. 

אחרי לידה ממילא יש מצב של חוסר איזון הורמונלי ידוע ומוכר, אבל חוסר האיזון שלי היה הרבה מעבר לכך.

לא הצלחתי לישון, בכלל. ולא, לא בגלל התינוק.

ועד שכבר איכשהו נרגעתי מעט, הגיע ה-7.10.

ושוב הסטרס קפץ לרמה בלתי ניתנת להכלה.

בהיותי מטפלת אלטרנטיבית במספר שיטות מדהימות, טיפלתי בעצמי כל יום כל היום. נעזרתי גם במטפלים בכירים ממני ובקולגות.

זה עזר, אבל אם תשאלו אותי מה שהטה את הכף בסופו של דבר היה החיבור לאדמה, לטבע ולשמש.

זה התחיל מכמה דקות בדשא שמתחת לבניין. שהפכו לקריאה חזקה ומורגשת בגוף לשכב לישון שם (שנשארה בגדר פנטזיה לצערי).

הצורך היה כל כך גדול שמיום ליום הגדלתי את כמות הזמן והתחלתי לטייל בחוץ עם רום במנשא בזמן שהוא ישן. טיילנו בכל פיסת אדמה ראויה בשכונה (ומזל שאנחנו גם גרים בקצה הנכון של העיר ״מנהטן״ פתח תקווה, ואפשר לצעוד בשטח הפתוח המתחבר לנחל הירקון).

השינויים שהרגשתי אחרי התקרקעות

אני זוכרת את ההבדל בין הדס לפני התקרקעות והדס אחרי התקרקעות. 

הייתי חוזרת הביתה עם חיוך, רגועה, עם תובנות, מחוברת לעצמי וליקום, זקופה, נושמת לרווחה, חיונית, עם כוחות, מצב רוח טוב, משדרת אהבה ולרוב גם מפזמת ומרקדת. אה, וכנראה המאפיין הכי חשוב – בהודיה.

זה הגיע לרמה כזו שלא עניין אותי אם תתפוס אותי אזעקה בחוץ. לוותר על טיולי ההתקרקעות שלנו לא בא בחשבון. אני יוצאת ויהיה מה, גם אם יפול עליי טיל. לפחות אמות בטוב.

היתה פיסת אדמה אחת שאהבתי יותר מכולן – מדשאה גדולה עם מסלול אופניים, שגובלת בשטח אדמה פתוח. היא נמצאת בקצה הרחוב, כשתי דקות הליכה. הייתי מתהלכת שם לאורכה ולרוחבה, בעליותיה ומורדותיה, הלוך וחזור. 

השהות שם זימנה לי מפגשים מיוחדים בעלי מסר. אנשים אקראיים שפנו אליי בעקבות היותי ״חריגה בשטח״ ולבבות שנפתחו כך פתאום. כשלא היו אנשים, הטבע היה שולח לי מסריו דרך חרדון, פרפר, עץ או ענן.

היו ימים בהם הגעתי עם מטען רגשי ו/או פיזי כה כבד ושלילי שרק לאחר כ-20 דקות התחלתי להרגיש שמשהו משתנה לטובה. המטען נפרק לאדמה והתנקה מהגוף. הנשימה התרווחה והחיוך עלה.

תובנות רבות קיבלתי שם בזמן התקרקעותי וזה הרגיש שלפחות לזמן מה שבה שפיותי וחיוניותי.

כך בהתמדה, משבוע לשבוע, מחודש לחודש, מצאתי את עצמי שוב, רמות הסטרס ירדו אט אט, השינה התאפשרה קצת יותר ובריאותי נשמרה איתנה על אף תנאים מועדים לפורענות.

החורף קטע את שגרת ההתקרקעות שלי –  בהחלט בא לידי ביטוי בשינה, במצב הרוח ובהרגלי התזונה. עכשיו משהגיע האביב חזרתי להתקרקע כמה פעמים בשבוע.
התגעגעתי. 

רוצים לשמוע עוד על התקרקעות? מוזמנים לקבוצת הפייסבוק שלנו, לחצו על הקישור: גראונדינג – התקרקעות

מוזמנים גם ליצור איתי קשר אישי ולקרוא עוד עליי ועל דרכים נוספות לריפוי טבעי: 

הדס כנרת בר-דוד פולק

בת 37, בעלת קליניקה בפ״ת לטיפול אלטרנטיבי טבעי בשיטות סו ג׳וק, ביואורגונומי, NLP ודמיון מודרך