תרשו לי להתלהב רגע,
כי זה באמת מטורף,
זה מעבר למרתון, זה טריאתלון!
וברגליים יחפות – כל הדרך – שיא עולם של ממש
הישג מדהים וכבוד גדול.
שאפו גדול, מחיאות כפיים ותשואות גיא פליקסברודט
אמנם עברה שנה מאז הזכיה, אבל אחרי גיא איש הברזל היחף, התחלתי לעקוב לאחרונה.
לראות ולשמוע את גיא, מעודד אותי להיות יותר יחף.
אתם יודעים, קל לשכנע את המשוכנעים (:
כמה מילים על תחרות איש הברזל
רציתי לשתף כאן בבלוג שלי פוסט שגיא כתב אחרי הזכיה,
אז לא אוסיף עוד יותר מדי מילים,
רק למי שלא בדיוק יודע, איש הברזל או בשם המלא: טריאתלון איש הברזל
היא תחרות שבה המשתתפים שוחים רצים ורוכבים על אופניים.
שימו לב לאורך המסלול:
כ
שחייה: 3.86 ק״מ.
אופניים: 180 ק״מ.
ריצה: 42.195 ק״מ, כלומר תוסיפו לכל מה שלפני עוד ריצת מרתון.
וכמו שהבנתם, גיא עשה את הכול יחף, ובאופן סיפורי, עם הומור עצמי והרבה חן שיתף על החוויה, ההרגשה, ההתמודדות, התגובות, בואו קראו בעצמכם, אולי תחוו משהו (:
אני מקווה שבזכות גיא והעשיה המדהימה שלו להעלאת המודעות שאפשר וכדאי להתהלך (ומעבר), יחפים, עוד ועוד אנשים יחלצו את הנעליים, ויתחברו ישירות לאדמה.
זהו הפוסט שגיא כתב אחרי הזכיה ואני גאה לשתף אותו כאן:
הפוסט של גיא פליקסברודט:
איך מגיעים לשיא עולם? קודם כל מורידים את הנעליים!
ידעתי שלפני שאני חוצה את האוקיינוס,
אני צריך לחצות קו סיום אחר אשר חלמתי עליו כמעט שמונה שנים- מרוץ איש הברזל!
כשביקרתי בהוואי, המולדת של השיגעון הזה שנקרא איירוןמן,
מאוד התרשמתי מהאתוס הילידי של הגבר הלוחם אשר הינו בכושר על.
כשנה לאחר מכן כאשר התכוננתי לתרומת תאי גזע אשר תרמתי לזר מוחלט דרך ארגון המתאם זאת, התחלתי להתאמן כדי לשפר את גופי לפני התרומה.
אבל האימונים האמיתיים החלו שנה אחר כך כאשר בתהליך גירושין כואב, פירקתי את האנרגיה דרך אתלטיות במקום שהיא תפרק אותי!
במהלך השנים עשיתי הרבה מאוד אירועים אתלטים שונים ומשונים,
וזה לא רק ביטוי אלא ממש עשיתי כל מיני תהליכים של גם הטבת הכושר האישי וגם העלאת מודעות ולפעמים גיוס כספים לארגונים רבים- מוזמנים לגלול בהיסטוריית הדף שלי ולגלות מה היה שם
אבל עכשיו עמדתי בפני בעיה קלה עד קשה- את המירוצים הקודמים עשיתי עם נעליים ובשלב הזה כבר הייתי שנתיים כמעט יחף מאז שהתחילה הקורונה.
ההתלבטות הייתה לא קלה.
מצד אחד רציתי מאוד להגשים את החלום ומצד שני איך עושים את זה בלי נעליים? אז כהרגלי, פירקתי את זה לחתיכות כדי לראות איך לחשוב על זה.
השחייה בתחילת המירוץ לא הייתה מעולם בעיה כי לא רק משוגעים כמוני שוחים יחפים בטריאטלונים. הריצה בסוף גם לא הסתמנה כבעיה גדולה, בייחוד אחרי שקראתי את הספר ״נולד לרוץ״ ובנוסף ערכתי מחקר רב באינטרנט וגיליתי הרבה מאוד רצים יחפנים.
לרכב יחף על אופניים?
השאלה הגדולה הייתה מה לעשות עם האמצע- עם האופניים? וגם שם בעצם לא הייתה התלבטות גדולה כי נעלי הרכיבה שמתחברות לדוושות האופניים תמיד לחצו לי מאוד,
בייחוד על כף רגלי השמאלית שהיא טיפה יותר רחבה ותמיד ״עשתה לי בעיות״.
אז כך החל המסע שלי לקראת משהו שמעולם לא נוסה על ידי אף בנאדם נורמלי, ואפילו על ידי בני אדם לא נורמלים שמנסים לעשות את איש הברזל!
הריצה דווקא הפתיעה אותי לטובה כי כבר הייתי רגיל ללכת יחף בכל מיני מקומות והתאמנתי בעיקר על מדשאות אמריקאיות נאות.
אחרי כל ריצה הרגשתי הרבה פחות כאבים מכל אימון ריצה שהיה לי בעבר וכמובן ייחסתי את זה לעובדה שאני מחובר לקרקע כל הזמן בלי ״קביים״ האמורות לבטל זעזועים- נעלי ספורט, וכמובן שלא הייתי מבודד חשמלית על ידי סוליות גומי!
האופניים גם היו הפתעה נעימה- קודם כל כי הרגליים שלי היו משוחררות כמו ילד קטן שנוסע בשכונה להנאתו. וגם כי התאמנתי על איך לשחרר את שרירי הרגליים בקלילות ולהנות מהרוח שעוברת בין האצבעות
ככל שהתקרבתי יותר לתאריך היעד, התחלתי לספר ליותר אנשים על המרוץ.
זה גם היה תהליך משעשע מאוד כי את הבשורה בישרתי בשני חלקים. אנשים היו די המומים כשאמרתי שאני הולך לעשות את איש הברזל,
וכשהוספתי שאני הולך לעשות את זה יחף, הם חשבו שאני משוגע לגמרי….
הסברתי לכולם, כולל הטריאטליסטים, את הסיבה לעשות את זה יחף והרבה מאוד אנשים הבינו שזה לא סתם שיגעון אלא יש בזה הגיון רב מאוד בייחוד אם לא רוצים לפצוע שרירים ושאר חלקי גוף,
בייחוד את הגב, מאימונים קשים ומתמשכים.
ביום לפני המרוץ הייתי מאד מאד נרגש והרבה שקט, מדיטציות והידיעה שאני פשוט הולך על זה, פשוטו כמשמעו, עזרו לי מאוד!
השחייה עברה ללא בעיה ובאופניים פשוט נהניתי לרכב במרוץ בלי נעליים ואפילו הסברתי להרבה מאוד רוכבי אופניים שחלפו לידי את הסיבה ואיך לעשות את זה פעם הבאה כך!
אלה שטענו שאני משוגע, הזכרתי להם שהם עושים עכשיו טריאתלון איש הברזל אז הם לא בדיוק שפויים בעצמם
בסוף חלק רכיבת אופניים היה מאוד קשה בגלל החום ושמחתי מאוד שהצלחתי להגיע לחלק של הריצה בדיוק בזמן לפני שהפסיקו רוכבי אופניים מלהמשיך הלאה בגלל אילוצי זמנים של התחרות.
ועדיין עמד בפניי מרתון,
שאליו התאמנתי כמה שיכולתי במסלול שרובו אספלט כמעט בלי דשא כפי שהייתי רגיל!
התגובות ליחפיזם לא איחרו לבוא גם ממשתתפים אחרים וגם מהקהל אבל פשוט המשכתי הלאה. כשסיימתי את חצי המרתון הראשון, כמעט נשברתי כי כבר היה מאוחר והייתי מאוד עייף,
אבל אמרתי לעצמי שאם הגעתי עד כאן אני פשוט אגמור את זה, גם אם זה יקח לי עד אמצע הלילה!
אז בכוחות אחרונים ובדחיפה עצמית בלתי נגמרת, בייחוד לקראת הסוף, הגעתי לקו הסיום ב-16 שעות ו-49 דקות, שזה עדיין נחשב זמן סיום חוקי מתחת ל-17 שעות המוקצבות.
הייתי מותש ברמות שמעולם לא הגעתי אליהן,
כי מעולם לא עשיתי אירוע אתלטי מתמשך בכזה אורך,
אבל התעלות הרוח הייתה מטורפת! ידעתי שהגשמתי חלום,
שעשיתי משהו שלא נעשה אף פעם לפניי, ושהרבה הרבה מאוד אנשים עכשיו ידעו על יתרונות היחפנות-יחפיזם, ושזה לגמרי אפשרי!
ההחלמה המדהימה של הגוף עם חיבור לאדמה
ומה שהמשיך להדהים אותי,
על אף שכבר הייתי ״מורגל״ בזה, זה שתוך 24 שעות הרגליים כבר לא כאבו,
ושתוך 48 שעות כל הגוף שלי היה בסדר גמור לאחר שהייתי במנוחה עם רגליים יחפות על האדמה. המוח שסירב להאמין שעמדתי באתגר כנגד כל הסיכויים וכל דיעותיהם של אחרים,
לו לקח איזה שבוע להתאושש.
אז האם אני ממליץ לעשות איש הברזל, ועוד יחף? לא בדיוק מתאים לכל אחד!
אך אני לא יכול שלא להמליץ בחום ענק להוריד נעליים לפחות פעם ביום לרבע שעה,
כמו מרשם רופא, ולשים את הרגליים על החול, על הדשא, על האדמה ואפילו על הרצפה שנמצאת מעל האדמה- זה ישנה את חייכם במלחמה בדלקות ובשיפור החשמל למערכת העצבים והלב.
זה לגמרי שינה את חיי!
גיא פליקסברודט מרצה מעל עשרים שנה ברחבי העולם בעברית ובאנגלית בין היתר בצה"ל, בפדרציה היהודית בניו־יורק, בחברות הייטק, בתנועת הצופים בבתי אבות ועוד.
גיא מרצה על שבירת מוסכמות, פריצת גבולות, זהירות בדרכים, מודעות ולקיחת אחריות אישית.
במהלך הרצאותיו גיא מעביר ערכים של תיקון עולם, עזרה לזולת וחמלה.
לאתר של גיא: https://www.thebodymc.com/
הבלוג של גל דרורי 
תגובה אחת על “איש ברזל יחף – הראשון בעולם, והוא משלנו!”
להשקות את הגינה ברגלים יחפות גם לעשב וגם לעדור.
אהבתיאהבתי